כבר 20 שנים שאני רואה ניסים מתרחשים. ככה לפחות מגדירים זאת ההורים של הילדים והנערים. בפועל, אני יודעת שההצלחות של התלמידים שלי נובעות מכמה גורמים עיקריים.

ראשית, הייתי שם, סבלתי ביסודי, קצת פחות בתיכון, וגם זה רק כי בתיכון פשוט ברחתי מהשיעורים, ואני תמיד משווה את העבודה שלי לסדר של חדר. אסטרטגיות למידה בעצם עוזרות לנו לעשות סדר בבלגן שמתרחש במוח של הילד.
והיות ואני כ"כ מכירה את הבלגן מקרוב, הוא היה קיים אצלי במוח כ"כ הרבה שנים (מוזמנים לקרא על כך בעמוד הסיפור האישי תחת לשונית אודות), קל  לי יותר להבין איך "לסדר אותו" בראשם את הילדים.
אך זה לא מספיק … יש גם את הגורם הרגשי.
אני באמת ובתמים מאמינה כי בסופו של דבר למידה היא פעולה פיזית, מערכת של נוירונים ותאי עצב במוח שעלינו ללמוד לתפעל.

למידה מושפעת רבות ממוטיבציה.

המרכיבים למוטיבציה הם רבים מאוד, והבנה רבה במרכיביה ובכלל בתורת המוטיבציה והכלים הנפשיים המניעים אותנו לפעולה, הם מהגורמים (להערכתי בלבד) להצלחה של התלמידים שלי.

לרוב קורה כי תלמידים מגיעים מיואשים, חסרי אמונה ובעיקר כי ההורים שכנעו אותם להגיע. לא באמת מעניין אותם להצליח.
האמירה "מה תעשה בתיכון?" או "מה יהיה בלי לימודים?" – מלבד העובדה שהיא לא נכונה בעיני, כי הצלחה בחיים היא הרבה מעבר להצלחה פדגוגית, היא גם לא באמת עוזרת, הילד בן 8 – הוא לא רואה קדימה כרגע מעבר למסיבת יום הולדת הבאה שהיא כל עולמו ולא קיים עוד דבר בעולם, אי פעם, אף פעם, מלבדה. והפחדות זו לא הדרך.

אם נוסיף להרחיב בעניין הנושא הרגשי, שקצרה היריעה כמובן מלהכיל את כולו, אומר כי לצד מגוון צרכים רגשיים שיש לתת להם מענה, אם נפשו של הילד חשובה לנו וכך גם הצלחתו, לצד עזרה טכנית פדגוגית, הקשבה, שליחה לאנשי מקצוע, שיתוף פעולה, אמונה ביכולת שלהם, יש גם את המרכיב הפשוט כ"כ הבא, שבעיני הוא החשוב ביותר: הבנה.
להראות שאנו מבינים אותם.
וכשאמא אומרת לי "אני לא מבינה כמה אפשר לומר לו להכין שיעורי בית והוא לא עושה" אני דווקא מאוד מבינה, זה סיוט אם אין לך כלים נכונים ללמידה. וילד שאומר לי "אני מרגיש שבחיים לא אדע", אני מאמינה לו ומבינה אותו, לא כסיסמא, אני יודעת שכרגע הוא חש מערבולת פיזית במוח שלו (פיזית!) שמוציאה אותו משליטה.
לא ניתן לזייף הבנה אמיתית. בטח לא עם ילדים.
וזהו מרכיב הכרחי במערכת היחסים של מורה – תלמיד.ה

בנוסף, ישנו מרכיב הגיוון.

גיוון בדרכי הלמידה, כל עוד הם נמצאים כמותאמים ונכונים לילד, הוא קריטי להצלחה.
אין כאן רק עניין של גיוון לשם הנאה. אלא גיוון לשם האתגר למוח, אתגר שהמוח צריך כדי להצליח.

ישנם מחקרים שמראים כי ילדים ונוער מתמסרים בקלות רבה יותר ללמידה כאשר הם נמצאים בשלב ביניים בין "זה קל ממש" לבין "אני לא מבין כלום".
הזיהוי הנכון של השלב בו קיים אתגר עבור הילד, אך בדיוק במידה הנכונה, הוא קריטי לא פחות.

והכי חשוב, אין לאן לרוץ. הכל בסדר, באמת שהכל בסדר!
הילד ידע לקרוא, הילד ידע אנגלית, הילד יסיים בגרות (עבור מי שעוד זה חשוב לו בימינו), וכדאי שנעביר לילד יחד את המסר, "הכל בסדר ממש", לא צריך לרוץ להשיג כלום. כאן, לאט לאט, אנו נגלה את היכולות שלך, נגלה מה המוח שלך צריך כדי לזכור ולהבין*, ונתקדם בבטחה, ויותר חשוב מהכל – בהנאה! (*הערה: ממליצה לקרא את המאמר שלי על ההבדל בין הבנה לזיכרון המצוי בבלוג באתר זה תחת לשונית אסטרטגיות למידה בתפריט ראשי).

השיעורים מתקיימים אצלי בבית בגבעתיים, לתלמידים הנמצאים בערים רחוקות ועדיין מעוניינים ללמוד על האסטרטגיות איתן אני עובדת – ממליצה על קורסים אונליין בנושא או הדרכה אישית להורים איתי.