ראוי בעיני, כמורה ואשת חינוך, כי לכל ילד/ה או נער/ה יהיה מבוגר אחר, שהוא לא אבא או אמא, לא הדודה, לא סבתא – מבוגר חיצוני – שיאמין בו, יעצים אותו, ילווה אותו, ידריך ויהיה לו למרחב בטוח לביטוי פחדיו, אמונותיו, חוזקותיו ותקוותיו. “אחר משמעותי” חיצוני שיהיה לו לעמוד התווך בבניית עמוד השדרה הפנימי באופיו ובאישיותו – עמוד שדרה שגיל הילדות והבגרות הוא הזמן הנכון ביותר לבנותו.

עמוד שדרה יציב שיהיה לו לעזר בהגשמת מטרותיו בחיים, בבניית מערכות היחסים והתקשורת – אך גם עמוד שדרה גמיש, שידע לנטות הצידה ברכות במקומות הנכונים בחיים הדורשים זאת, להכיל מידי פעם ניסיונות לא מוצלחים, וכמובן – חשוב מכל – ידע לאחר מכן לזקוף את קומתו חזרה ולהמשיך תוך שמחת חיים ואמונה פנימית ליצור, להגשים, ולחוות את החיים במלואם.