קבוצות הלמידה שלי פועלות עם מורה נוספת להוראה מתקנת, כך שהן משלבות יחס אישי אך גם את יתרון הקבוצה.

קבוצות הלמידה נערכות ברמת השרון וגבעתיים.
העבודה המשותפת תמיד, כמו בכל עבודה שלי, כוללת גם היבטים רגשיים של העצמה, העלאת הביטחון העצמי וגישה רגשית משולבת פדגוגית. עבודה זו היא מפתח להצלחה לילדים ונערים רבים.
ישנם תחומים בהם עבודה זו מגלה יתרונות רבים – בעיקר בתחומי הקריאה, כתיבה מיטבית, רכישת אוצר מילים באנגלית ודקדוק.

ישנן אסטרטגיות למידה מסוימות שקל יותר ליישם אותן בקבוצה, אשר מאפשרת לילדים להפוך לרגע להיות למורים עבור חבריהם.

בהוראה מתקנת קבוצתית, התיקון, העזרה ההדדית, חלוקת העבודה לעיתים על משימה אחת ושילובה כמו בפאזל, כל זה יחד עם אסטרטגיות הלמידה איתן אני עובדת, יוצרים הצלחות מרשימות.
ממש רואים ילדים ונערים יוצאים מכאן עם ציונים גבוהים יותר, שזה החלק השולי, החלק החשוב יותר, הוא ילדים ונערים שרואים את עצמם ותופסים את עצמם וחווים את עצמם כחכמים ממש, ובצדק!

מוזמנים לפנות אלי במייל או טלפונית ולשמוע על קבוצות למידה קיימות.

כבר 20 שנים שאני רואה ניסים מתרחשים. ככה לפחות מגדירים זאת ההורים של הילדים והנערים. בפועל, אני יודעת שההצלחות של התלמידים שלי נובעות מכמה גורמים עיקריים.

ראשית, הייתי שם, סבלתי ביסודי, קצת פחות בתיכון, וגם זה רק כי בתיכון פשוט ברחתי מהשיעורים, ואני תמיד משווה את העבודה שלי לסדר של חדר. אסטרטגיות למידה בעצם עוזרות לנו לעשות סדר בבלגן שמתרחש במוח של הילד.
והיות ואני כ"כ מכירה את הבלגן מקרוב, הוא היה קיים אצלי במוח כ"כ הרבה שנים (מוזמנים לקרא על כך בעמוד הסיפור האישי תחת לשונית אודות), קל  לי יותר להבין איך "לסדר אותו" בראשם את הילדים.
אך זה לא מספיק … יש גם את הגורם הרגשי.
אני באמת ובתמים מאמינה כי בסופו של דבר למידה היא פעולה פיזית, מערכת של נוירונים ותאי עצב במוח שעלינו ללמוד לתפעל.

למידה מושפעת רבות ממוטיבציה.

המרכיבים למוטיבציה הם רבים מאוד, והבנה רבה במרכיביה ובכלל בתורת המוטיבציה והכלים הנפשיים המניעים אותנו לפעולה, הם מהגורמים (להערכתי בלבד) להצלחה של התלמידים שלי.

לרוב קורה כי תלמידים מגיעים מיואשים, חסרי אמונה ובעיקר כי ההורים שכנעו אותם להגיע. לא באמת מעניין אותם להצליח.
האמירה "מה תעשה בתיכון?" או "מה יהיה בלי לימודים?" – מלבד העובדה שהיא לא נכונה בעיני, כי הצלחה בחיים היא הרבה מעבר להצלחה פדגוגית, היא גם לא באמת עוזרת, הילד בן 8 – הוא לא רואה קדימה כרגע מעבר למסיבת יום הולדת הבאה שהיא כל עולמו ולא קיים עוד דבר בעולם, אי פעם, אף פעם, מלבדה. והפחדות זו לא הדרך.

אם נוסיף להרחיב בעניין הנושא הרגשי, שקצרה היריעה כמובן מלהכיל את כולו, אומר כי לצד מגוון צרכים רגשיים שיש לתת להם מענה, אם נפשו של הילד חשובה לנו וכך גם הצלחתו, לצד עזרה טכנית פדגוגית, הקשבה, שליחה לאנשי מקצוע, שיתוף פעולה, אמונה ביכולת שלהם, יש גם את המרכיב הפשוט כ"כ הבא, שבעיני הוא החשוב ביותר: הבנה.
להראות שאנו מבינים אותם.
וכשאמא אומרת לי "אני לא מבינה כמה אפשר לומר לו להכין שיעורי בית והוא לא עושה" אני דווקא מאוד מבינה, זה סיוט אם אין לך כלים נכונים ללמידה. וילד שאומר לי "אני מרגיש שבחיים לא אדע", אני מאמינה לו ומבינה אותו, לא כסיסמא, אני יודעת שכרגע הוא חש מערבולת פיזית במוח שלו (פיזית!) שמוציאה אותו משליטה.
לא ניתן לזייף הבנה אמיתית. בטח לא עם ילדים.
וזהו מרכיב הכרחי במערכת היחסים של מורה – תלמיד.ה

בנוסף, ישנו מרכיב הגיוון.

גיוון בדרכי הלמידה, כל עוד הם נמצאים כמותאמים ונכונים לילד, הוא קריטי להצלחה.
אין כאן רק עניין של גיוון לשם הנאה. אלא גיוון לשם האתגר למוח, אתגר שהמוח צריך כדי להצליח.

ישנם מחקרים שמראים כי ילדים ונוער מתמסרים בקלות רבה יותר ללמידה כאשר הם נמצאים בשלב ביניים בין "זה קל ממש" לבין "אני לא מבין כלום".
הזיהוי הנכון של השלב בו קיים אתגר עבור הילד, אך בדיוק במידה הנכונה, הוא קריטי לא פחות.

והכי חשוב, אין לאן לרוץ. הכל בסדר, באמת שהכל בסדר!
הילד ידע לקרוא, הילד ידע אנגלית, הילד יסיים בגרות (עבור מי שעוד זה חשוב לו בימינו), וכדאי שנעביר לילד יחד את המסר, "הכל בסדר ממש", לא צריך לרוץ להשיג כלום. כאן, לאט לאט, אנו נגלה את היכולות שלך, נגלה מה המוח שלך צריך כדי לזכור ולהבין*, ונתקדם בבטחה, ויותר חשוב מהכל – בהנאה! (*הערה: ממליצה לקרא את המאמר שלי על ההבדל בין הבנה לזיכרון המצוי בבלוג באתר זה תחת לשונית אסטרטגיות למידה בתפריט ראשי).

השיעורים מתקיימים אצלי בבית בגבעתיים, לתלמידים הנמצאים בערים רחוקות ועדיין מעוניינים ללמוד על האסטרטגיות איתן אני עובדת – ממליצה על קורסים אונליין בנושא או הדרכה אישית להורים איתי.

כבר 20 שנים שאני רואה תלמידים שחייהם בבית הספר מלווים באתגרים רבים שיכלו היו להימנע אם היו מגיעים לאחר תהליך של הכנה לכיתה א'. 12 שנים של אתגרים שהיו יכולים להימנע אם רק היינו מסתכלים לאמת בעיניים ומבינים כי מערכת החינוך היא תובענית ועלינו להגיע אליה מוכנים.
יש כ"כ הרבה גורמים  המשפיעים על הצלחתו הלימודית של הילד: הסתגלות התנהגותית, התמצאות במרחב, ניהול מחודש של זמן וארגון, בעיות בריאותיות שאנו לא מודעים אליהם, וויסות חושי, מוטוריקה עדינה וגסה. זמני הגן כבר עברו, הילד נדרש לגלות אחריות באמצעות מגוון רחב של ניהוליים תפקודיים, חברתיים, רגשיים והתנהגותיים.

קורס הכנה לכיתה א' נערך בקבוצות של עד 5 תלמידים.
בקורס, אנו עובדים על נושאים רבים שיפורטו בתחתית עמוד זה.

בעיני, כמי שיצאה ממערכת החינוך ומכירה ביתרונותיה אך גם חסרונותיה הרבים, ראוי כי ילד יגיע לכיתה א' כאשר הוא כבר יודע לקרא.
באופן כללי, הלימודים במערכת החינוך הם במקרים רבים (לא תמיד אך במקרים רבים) לא סדורים, כלומר, לרגע נראה שהילד שולט ומבין את החומר ושניה לאחר מכן – ממש בין לילה, הרמה עולה בבת אחת ובקיצוניות והילד מוצא את עצמו מבוהל.

הגישה שלי עם כולם, לא רק בקורס הכנה לכיתה א' היא:

אנו שואפים למצוינות, אך בקלות!
מצד אחד לא חושבים בכלל על הרמה של הכיתה, תמיד חושבים איך להגיע רחוק יותר, כל עוד זה נעשה בהשקעה סבירה, וללא לחץ מיותר.

היה אצלי פעם תלמיד בכיתה ו' שעדיין לא ידע תרגום של מילים כמו DOG AND HOME –  האסטרטגיות איתן אני עובדת הביאו אותו למצב שהוא ענה על בגרות חמש יחידות באנגלית, כאשר הצעתי שכבר יגש לבגרות, שאלו ההורים, למה?
ואני שואלת – למה לא?
אם אפשר להתקדם ובכיף, ובהנאה, וללא מאמץ שמוסיף עומס נפשי ורגשי, למה לא?

מצד שני, אני כן דואגת לבדוק מה הרמה של הכיתה ולוודא כי התלמידים אצלי תמיד נמצאים כמה צעדים קדימה מהכיתה.

התחושה הזו שאתה יושב בכיתה, לא מבין כלום, מאבד ריכוז משום שלא מבין, מתחיל להפריע, נוצרות בעיות רגשיות, רגשי נחיתות, בעיות משמעת, כל זה ניתן יהיה למנוע עם ההבנה כי היות ולעיתים יש עליה מהירה וקיצונית ברמה הנדרשת, חשוב להיות אחראים ולהיות תמיד כמה צעדים קדימה, כל עוד, כאמור, זה נעשה בהנאה.

בהכנה לכיתה א' אנו לומדים לקרא ולכתוב, מבלי שבכלל מרגישים שלומדים. דרך משחקים, תחרויות, הגרלות, חידונים.
אנו נהנים יחד, אך גם לומדים מהם גבולות שלי ומה הם גבולות של האחר, מפתחים יכולת למידה חזותית ושמיעתית והתמצאות במרחב, לומדים על הרגלים נכונים.

שימו לב:
היות וכניסה של ילד לכיתה א' משנה את כל המתרחש בבית, ישנו מפגש עד שלושה מפגשים גם ההורים. הסתגלות נכונה מראש לשינויים שידרשו בהתנהלות המשפחתית יעזרו לכם ליהנות מהתהליך.