חקר קשיי קשב וריכוז אצל ילדים ומבוגרים הנו עוד בחיתוליו, וכמו כל מערכת המוח, רב הנסתר על הגלוי.

יחד עם זאת, מחקרים חדשים כל הזמן חושפים מידע רב יותר המאפשר לנו להבין את מערכת המוח, הפרעת קשב וריכוז וכל התסמינים הנלווים אליה ומכאן התקווה להגיע לפתרונות אפקטיביים יותר, בריאים יותר.
חשוב לא פחות, גילויים חדשים ממחקרים בתחום עוזרים לנו להגיע מוכנים יותר לדילמה הידועה והקשה בה נתקלים הורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז: האם לתת לילדים ריטלין וכל דומיו או לא?

מהי ראייה הוליסטית בהקשר של קשיי קשב וריכוז?

גישה הוליסטית היא במהותה ראיית האדם בשלמותו ובמכלול החלקים הפיזיים והנפשיים שלו.
ראייה זו מאפשרת הבנה עמוקה יותר לנפשינו במגוון היבטים של החיים וכן הבנה מעמיקה יותר בתחומים פיזיים.

על כן לא פלא שכמות המחקרים הבודקת כיצד מושפע המוח מאזורים אחרים בגוף הולכת וגדלה ומוסיפה ידע רב שכדאי שיהיה נגיש לכל הורה לילד עם בעיות קשב וריכוז או למבוגרים המאופיינים עם בעיות קשב וריכוז.

ראייה זו בוחנת מכלול רב ברשימת גורמים שייתכן כי הם הגורמים או המאיצים לתופעה ושבחינה מעמיקה של גורמים אלו ולמידתם עשויה להיות מפתח להקלה בתסמינים ואף לריפוי מלא. 

גם הקשר בין פעילות המוח השני הנמצא במעיים וכן מערכת העיכול בכללותה לבין המוח הראשי נחקר כגורם אפשרי ליצירת קשיי קשב וריכוז.

להלן כמה עובדות ממחקר שפורסם ב 11/2013

• אצל ילדים שהובחנו עם הפרעת קשב וריכוז נמצאה שכיחות גבוהה פי 3 של תופעת עצירות.
• לחילופין, אי שליטה בצואה נמצאה שכיחה פי 6 אצל ילדים שהובחנו על הפרעת קשב וריכוז.
• ביקורים אצל הרופא בשל בעיות מעיים גדלו באופן דרמטי גם אצל ילדים עם ADHD.

במחקר זה השתתפו 742,939 ילדים בגילאים 4-12 מתוכם 32,773 (4.4 אחוז מכלל המשתתפים במחקר) אובחנו לפני כן כסובלים מהפרעת קשב וריכוז.

ממצאים אלו היו זהים לחלוטין אצל ילדים שנטלו ריטלין או כדור אחר להפרעת קשב וריכוז ואצל ילדים שאובחנו אך לא נוטלים כדור.

משכך, ההשערה כי ייתכן והכדורים הם אלו הגורמים לתפקוד מעיים לא בריא לא סבירה ועצם העובדה כי ממצאים אלו נכונים אף לילדים שאינם נוטלים כדור דורשת חקירה מעמיקה– האם בעיות מעיים הם גורם ראשי – או מאיץ – להפרעת קשב וריכוז או לחילופין – הפרעת קשב וריכוז, שמקורה בגורם שלישי אחר, הוא הגורם לתופעת לוואי של בעיות מעיים.

מפעל ליצור דופמין

במאמר החשוב על המוח השני בגופינו צוין כי מעבירים עצביים חשובים כמו דופמין וסרוטונין מיוצרים במעיים – את המאמר ניתן  למצוא באתר זה בקטגוריית מאמרים “הפרעת קשב וריכוז”.

כאמור, דופמין הנו מוליך עצבי המסייע בתהליכי הערבת מסרים בין התאים העצביים במוח ואחראי לעבודה טובה של מערכת התגמול. מערכת התגמול היא מערכת במוח שאחראית לתחושה של הנאה, הנעה ומוטיבציה.

נראה כי מוליך עצבי זה עובד שונה אצל אנשים עם קשיי קשב ואנשים ללא הפרעת קשב, אך לא ידוע הגורם המדויק לבעיה: האם זו הכמות, איכות המוליך, דרך העברתו או כל גורם אחר.
כלומר, ההנחה שמחסור בדופמין הוא הגורם להפרעת קשב וריכוז היא לא בהכרח נכונה והמדענים לא יודעים לומר עדיין בוודאות מה המקור להפרעה זו.

בחזרה למעיים ולקשר שלהם לקשיי ריכוז

כפי שתואר במאמר “המוח השני שבגוף האדם” נמצא כי במערכת העיכול שלנו, שתחילתה בוושט ומתפשטת עד פי הטבעת קיימים 500 מיליון נוירונים שמתפקדים כמערכת מוחית וביניהם עוברים מסרים עצביים בן התאים בעזרת מוליכים כגון דופמין. הנוירונים נאספים בשרירים ואחראים לתנועת המעיים כגון תנועת שרירים חלקות לאורך קירות המעיים ומסרי על תהליכי התכווצות המעיים לאורך המערכת בשלבי העיכול השונים.

כמות זו של נוירונים, יחד עם מעל ל 30 סוגים שונים של מוליכים עצביים שנמצאו במעיים, רובם דומים לאלו הנמצאים במוח, אחראים להעברת מסרי פעולה והופכים את מערכת העיכול לכזו שעובדת באופן אינטגרלי.

להלן ציטוט מתוך מאמר שפורסם ב The New Scientist magazine – מהדורת 2012 המתאר את תפקידו של המוליך העצבי דופמין במוח ובמעיים וכן אזכור נושא מעבר החומר בין שני המוחות – המוח הראשון (בגולגולת) והמוח השני (במעיים).

“In the brain, dopamine is a signalling molecule associated with pleasure and the reward system. It acts as a signalling molecule in the gut too, transmitting messages between neurons that coordinate the contraction of muscles in the colon.”

“The general consensus is that neurotransmitters produced in the gut cannot get into the brain – although, theoretically, they could enter small regions that lack a blood-brain barrier, including the hypothalamus.”

במוח, דופמין הוא מולקולת איתות הקשור ההנאה ואת מערכת גמול. הוא משמש גם כמולקולת איתות בבטן, ומשדר(מעביר) מסרים בין נוירונים במוח המתאמים את התכווצות השרירים במעי הגס “. התכווצות השרירים היא הדרך של המעיים להעביר ביעילות האוכל לאורך תעלת הצינור הארוך.

המסקנה הכללית הרווחת (משוערת – אין מסקנה חד משמעית) היא כי המוליכים העצביים שמיוצרים במעיים אינם יכולים לעבור  את המוח – למרות, שבאופן תיאורטי, הם יכולים להיכנס לאזורים קטנים במוח שאין להם את מחסום דם – מוח כגון כניסה לאזור ההיפותלמוס.

נתונים אלו מעלים שאלות מעניינות

האם ישנו קשר בין יצור הדופמין במעיים לבין קשיי קשב וריכוז?

האם אלו קשורים גם לנתון הקודם שצוין בתחילת מאמר זה בנוגע לקשר הנמצא בין בעיות במעיים כגון עצירות לבין בעיות קשב וריכוז? (תזכורת – ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז נמצאו עם שכיחות גבוה של כפי 3 לעצירות ותלונות על כאבים במערכת העיכול)

האם העובדה כי מערכת העיכול, מערכת כבדה, מאסיבית, מורכבת וחשובה ביותר בגוף האדם זקוקה אופן שוטף לכמות נכבדת ואיכותית של דופמין לצורך תפקוד יעיל יכולה להעיד על “תחרות” שיש בין המוח לבין המעיים על משאב חיוני זה?

והאם, בכל זאת, על אף שהמוח בעצמו מיצר דופמין לצורך תפקודו, מגיע על המוח דופמין גם מאזור המעיים וכן להיפך – האם הדופמין מאזור המוח מגיע אל המעיים?
וכמובן – האם יש לכל אלו קשר ביצירת קשיי קשב וריכוז.