שמרית דרור -
אסטרטגיות למידה, הוראה מתקנת, וטיפול נוירופידבק – ילדים, נוער וסטודנטים
אסטרטגיות למידה, הוראה מתקנת, וטיפול נוירופידבק – ילדים, נוער וסטודנטים
התמודדות עם תחושת כישלון - חלק ראשון
התמודדות עם תחושת כישלון - חלק שני
התסכול הסמוי של אנשי הקשב וריכוז
אנשים עם בעיות קשב וריכוז (ADHD) מתאפיינים לא רק בקושי לשמור על ריכוז בדברים שאינם מעניינים אותם, אלא לעיתים קרובות גם ברמות גבוהות במיוחד של התלהבות, יצירתיות ותשוקה – כאשר הם פוגשים נושא שמלהיב אותם. המיקוד והאנרגיה שלהם בנושאים אלו יכולים להיות עוצמתיים, עד כדי מה שמכונה לעיתים היפר-פוקוס (hyperfocus): מצב בו אדם עם ADHD שוקע עמוק לתוך פעילות שמעניינת אותו, לעיתים הרבה מעבר למה שמקובל.
לכן, כאשר משהו לא מלהיב או נתפס כמשעמם, "הפער הרגשי" גדול במיוחד:
זה לא רק קושי להתרכז מתוך שעמום, אלא גם תחושת דחיפות פנימית לעבור לעשות משהו שמרגישים בו תשוקה, משמעות וסיפוק.
אותה תשוקה ליצירה, חידוש, עשייה או למידה – היא מנוע אדיר, אך גם גורמת לחוסר סבלנות וסובלנות כלפי משימות שאין בהן עניין, ולקושי להשקיע מאמץ בדברים החיוניים אך המשעממים.
מחקרים וחוויות רבות של אנשים עם בעיות קשב וריכוז תומכים בהבחנה זו:
לאנשים אלו יש לא פעם דמיון מפותח, סקרנות טבעית, נטייה ליזום ולהתלהב, ויכולת לפרוץ גבולות במשהו שמרגיש להם נכון.
לכן, החוויה של "להיתקע" במשימות אפרוריות – לא רק משעממת, אלא לעיתים כמעט מתסכלת, כי התחושה היא שיש במקום אחר משהו הרבה יותר משמעותי ותשוקתי שמחכה להם.
בשורה התחתונה:
התשוקה, הדמיון, היצירתיות והיכולת להתמקד בלהט – הן חלק מובהק מהאופי של אנשים רבים עם ADHD.
האתגר הוא לאזן בין הצורך לטפח ולמנף את התשוקות, לבין היכולת לנהל גם את התחומים הפחות מעוררי עניין אך נחוצים.
מה ההבדל בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות קשב וריכוז?
בעיית קשב וריכוז (לשון יחיד)
"בעיית קשב וריכוז" לרוב מתייחסת למונח הרחב של הפרעת קשב וריכוז – כלומר, הפרעה אחת, עם אוסף תסמינים עיקריים, שמוגדרת בספרי האבחנות (כמו DSM-5) תחת השם ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder).
במקרה זה, מדובר בהפרעה נוירולוגית-התפתחותית אחת, שעשויה לכלול קשיים בשלושה תחומים עיקריים:
בהקשר זה, "בעיית קשב וריכוז" – מתייחסת ל-ADHD כישות אחת.
בעיות קשב וריכוז (לשון רבים)
"בעיות קשב וריכוז" מתייחסת לתסמינים או לקשיים מגוונים שיכולים להופיע בנפרד או יחד, לא תמיד כחלק מהפרעה ברורה או מאובחנת.
כלומר, ייתכן שלילד או למבוגר יש קשיים מסוימים בקשב, ארגון, התארגנות, ריכוז בזמנים מסוימים – אך לא בהכרח עומד בקריטריונים לאבחנה של ADHD.
בשפה המקצועית, חשוב להבחין:
דוגמה:
לסיכום: