זה היה שבוע עמוס בכל טוב מצד אחד וקצת פחות, מצד שני.
מי שמכיר אותי וכפי שרשום באתר אני כבר שנים רבות מלווה תלמידים גם בהיבט הפדגוגי וגם בהיבט הרגשי, בכל הקשור להעצמה, חמלה עצמית וביטחון עצמי.
ובתוך כל אלו, גם מורה ומחנכת במשרד החינוך לתלמידי יסודי וחטיבה כבר מספר שנים.

לעיתים, לא כל העקרונות והערכים תואמים את אלו של משרד החינוך, ולעיתים מדובר באי התאמה קיצונית. כזו שלא מאפשרת לי לחוש טוב עם עבודתי ומביאה לחילוקי דעות.

במקביל, זה היה שבוע עמוס בפגישות עם הורים ותלמידים שעשו פריצות דרך ענקיות בתחושת המסוגלות שלהם, כולל הורים שישבו אצלי ופתאום הבינו כמה הם מדהימים, אמא שלומדת אצלי קורס אסטרטגיות למידה והוראה מתקנת ונפעמת מהשיטות בהן אני מלמדת, ותלמידה שפתאום יש לה יותר חברות, אבל לא רק זה, אלא היא ממש מרגישה טבעי עם זה שהיא כ"כ מוקפת באהבה.

כשילד מגיע אלי ומרגיש שמצבו החברתי משתפר ומדבר על זה בהתלהבות רבה, אני יודעת שאנו בדרך הנכונה אבל לא לגמרי שם. כאשר ילד כבר לא עושה מזה "ביג דיל" אני יודעת שכאן באמת עשינו כברת דרך, כי הוא מבין שזה בזכות מי שהוא ולא בחסד.

שבוע כ"כ עמוס בטוב ובפחות טוב שהעלה כ"כ הרבה מחשבות, מחשבות שהחלטתי לעלות על כתב:

הנה אולי הדבר הכי לא ברור מאליו – זבל בגוף מפריע לביטחון העצמי של הילד.
כמובן, שהדבר האחרון שיש לומר לילד הוא "תאכל נכון כדי שיהיה לך ביטחון עצמי". בכלל – הדבר האחרון שיש לומר לילד כדי שיהיה לו יותר ביטחון עצמי – זה – "כדאי לך להיות עם ביטחון עצמי" או "אין לך ביטחון בעצמך ולכן אתה חושש".
הנה למשל משהו אחר שניתן לומר "אני מבינה שאתה מרגיש כרגע פחות בטוח בעצמך, זה רגש שעולה בנו, וזה ממש בסדר, תדע שאני איתך ברגש הזה ואנו גם לאט לאט נראה איך נחזק אותך".

כי ילד שלא מרגיש בטוח וטוב עם עצמו, רק ירגיש רע יותר כאשר הוא יש עוד משהו שהוא לא מצליח בו – לחוש ביטחון עצמי.

כדי להעמיק בחשיבות העצומה של תזונה בריאה לנפש בריאה, אני ממליצה מאוד לקרא את המאמר באתר זה הנקרא – "המוח השני בגוף האדם".

ועוד במסגרת חיזוק ביטחון עצמי אצל ילדים, הנה כמה מחשבות נוספות.

תזכרו לא רק לאהוב את הילדים שלכם, אלא להראות להם זאת. יום יום.
ותזכרו שמה שאולי עבורכם נקרא "להילחם עליו כדי שילמד ויצליח" זה אולי אהבה, בחוייה של הילד זה רק ציפיות גבוהות.
תאהבו את הילד שלכם בכל מיני דרכים, בכל מיני סוגים.
באמירות שאומרות לילד אתה הכי חשוב לי בעולם, במעשים של לוותר בספונטניות על יום עבודה על מנת לתת להם לוותר על בית הספר ולצאת ליום כיף…
תאהבו בלהקשיב ולהבין.
כל דרך שאתם חושבים עליה.
לא לחכות לגיל 18 כשהילד עוד שניה בצבא ( וגם אז אף פעם לא מאוחר).
אבל כבר עכשיו.
שהוא ידע שהעמוד שדרה הזה שנקרא ההורים שלו כ"כ חזק ויציב עד שהופך כמו ליישות בחייו.
רגשני משהו, אני יודעת.
אבל מספיק שזו תזכורת קטנה למישהו.
יש דברים שהם חלק מהתפתחות וגיל הבגרות, ויש קשיים שכן אפשר למנוע אם פשוט אוהבים את הילד.
נערה השבוע אמרה לי "אין דבר בעולם שכיף יותר מזה שמישהו באמת* מקשיב לך."
למה היא התכוונה ב "באמת" הזה?

למקשיב* ומבין…* לא רק מקשיב. תראו להם שאת מבינים אותם .
בלי…
"אני יודע שאתה עצוב, אבל…"
"בלי אני יודע שקשה לך, אבל…."
אלא
"אני יודע שקשה לך ואני איתך בזה".
"אני יודע שעצוב לך ואני איתך בזה".
וותרו על ה *אבל* לרגע ועל הרצון לשנות, לקדם, לזוז.
הכי הבנה בעולם. זה מרפא להם את הנפש. פתאום הפנים נהיות רכות יותר.

באתר עוד מאמרים רבים בנוגע לחיזוק ביטחון עצמי אצל ילדים והגברת תחושת החמלה העצמית.