פוסט זה הינו חלק מפוסט בעל 3 חלקים.
אם לא קראת עדיין את חלקיו הראשונים להלן הקישורים: חלק ראשון, חלק שני

בסוף לקחתי ריטלין והתופעות לא היו נעימות בלשון המעטה.

התכנית הייתה לוותר לגמרי – אבל הפעם, מה אם צודקת הרופאה ועם הזמן אכן מתרגלים? אולי, לאחר שימוש בתרופה למשך תקופת זמן התחלתית, הכדור כבר לא גורם לך להיות זומבי, מעופף, מרוכז בתוך עצמך, חש מנותק מהסביבה. וזו רשימה קצרה ביותר – כי ממה שהבנתי, אצלי היו תופעות לוואי מועטות ביותר. כמעט ולא היו. אבל עבורי הכמעט הזה, היה יותר מידי…

המשכתי לקחת את התרופה.  
עלי ההשפעה הייתה לא טובה. אני חושבת שזה מיותר להיכנס לוויכוח אם זה כן סם, לא סם? אלו הגדרות רחוקות מידי.

יש שאומרים סם קל ביותר ולגיטימי ומותר, יש האומרים סם כבד וזוהי תעשיית תרופות לשם כסף, יש האומרים לא משנה סם או לא, פשוט אי אפשר בלי, החיים בלתי אפשריים בלי.

ולכן, גם בחיים האישיים וגם המקצועיים, לעולם לא אתן את דעתי בנוגע לשיקול האם לצרוך ריטלין או לא.

"אדם בתוך עצמו הוא גר", מילותיו של שלום חנוך, כ"כ רלוונטיות כאן.

איך מישהו יכול לדעת מה על כף המאזניים אצל כל אדם?

באיזו סיטואציה לקחת את הכדור ולהרגיש זומבי כמו רובוט משתלם בשיקול הכולל כי על כף המאזניים מצד שני עולה היתרון של שקט ממחשבות – שבלי הכדור מציפות את הילד עד כי הוא מרגיש שהוא מאבד את השפיות?
והיכן – לחילופין, יאמר הילד "תנו למחשבות שלי להשתולל, עזבו אותי בשקט, כי אמנם אני שקט כשאני עם התרופה, אבל שקט בתוך מה שמרגיש ככלא מפחיד וזה לא שווה את זה".

ואולי אצל אדם אחר לא קיימות כמעט כלל תופעות לוואי ועל כן יש רק טוב מהכדור ? בהתחשב בעובדה שאין ולו מחקר אחד שמוכיח חד משמעית לנזק ארוך טווח מה הסיבה לא לקחת עם תופעות לוואי מועטות וזניחות?

כאשר הבנתי שאני את הריטלין לא יכולה לקחת, ולא רציתי לוותר כ"כ מהר על התקווה לישועה כ"כ קלה, מהירה ופשוטה התחלתי לברר על כדורים אחרים.

מסתבר שלכולם יש תופעות לוואי.

אחת המגיבות בפורום אמרה לי – "כן יש תופעות לוואי. בסך הכל חוסר תיאבון קל ופגיעה ביכולת להרדם בזמן השפעת הכדור ועל כן אני לא צורכת את הכדור בערב. אבל סיימתי בגרות. ואני מסוגלת להתרכז במה הבן אדם שמולי אומר יותר מכמה דקות, מה ששיפר את היחסים החברתיים שלי. אז זה שווה את זה."

אני אישית החלטתי לוותר על הכדור. להעזר בכל כלי אחר שעוזר לי.

במקום זאת אני מוצאת את עצמי קוראת ללא סוף מחקרים בתחום. על הקשר של איברים אחרים בגוף ותופעת קשב וריכוז, על הקשר של הסביבה לנפש ולמוח, על כלים להתנהלות אישית נכונה יותר שמקלה את התסמינים.

לשם דוג', אספר כי מרתק לקרא על הקשר שייתכן כי קיים במוח השני בגופינו לבין הפרעת קשב וריכוז – ידעתם שהדופמין מיוצר ברובו במוח השני ולא במוח שלנו שבתוך הגולגולת?
מרתק עוד יותר היה לפני כן לקרא שבכלל קיים מוח שני בגופינו. ידעתם גם שבעקבות מחקר חדש עולה ההשערה (שדורשת בדיקה מעמיקה) כי אולי עודף בדופמין הוא הבעיה ?

אני מרגישה שכל פיסת מידע עוזרת לי טיפה יותר להבין את המכלול השלם של הגוף והגורמים שייתכנו לתופעה. ככל שאני קוראת עולה בי התחושה שייתכן כי התופעה אולי היא זהה אך יש לה גורמים שונים, או אולי גורם אחד שלו נובע ממקור שונה.
יש עניין עניין של ניסוי וטעיה, לא הכל עובד. אך מהידע הזה אפשר להבין מה כדאי לנסות ולראות אם הוא עוזר לא, ולהמשיך ולנסות עוד דרכים נוספות.

קשב