פוסט זה הינו חלק שני מפוסט בעל 3 חלקים.
אם לא קראת את החלק הראשון, כדאי שתגש לשם כעת, דרך קישור זה >

על כן, פרסמתי פוסט בפורום העוסק בתחום, פוסט שלאחר פרסומו התגלה כתמימות מושלמת. בפוסט שאלתי "היכן מבצעים את בדיקת הדם להפרעת קשב וריכוז? הבדיקה הזו שמאבחנת חוסר בדופמין במוח".

כולם הופתעו. איך בכלל חשבתי שיש בדיקה כזו טענו כולם.

אז מדוע שאלה זו כ"כ לא הגיונית?

בשלב זה – להגנתי ולהגנת רמת המשכל, האינטלגנציה וההיגיון שלי ציינתי כי אני לא מבינה מדוע השאלה שלי כה מוזרה. הרי – אם ידוע כי חוסר בדופמין מביא להפרעת קשב וריכוז, בואו נבדוק אם יש לי חוסר בדופמין.
אין בדיקת דם? אני מבינה ומקבלת. רק תאמרו לי בבקשה מהי הבדיקה הרפואית שמאשרת כי קיים אצלי חוסר בדופמין ומכאן גם אוכל להתקדם עם אבחון מלא של הפרעת קשב וריכוז שלי.

ורק אז, בפוסט ראשון בתוך פורום עתיק ומלא ידע בנושא הפרעת קשב – כתבו מומחים לא מעטים את העובדה כמו שהיא:

לא, אין אף מחקר רפואי שמאשר כי המחסור בדופמין הוא הגורם להפרעת קשב וריכוז.

זה לא היה סוד. רק פשוט כמעט ולא נאמר. מסתבר שכולם יודעים שאין אישור סופי לכך ובטח ובטח שאין בדיקת דם שמוכיחה זאת. רק אני לא ידעתי.

הסתבר מהתגובות הרבות לפוסט שלי כי רק בעשרות השנים האחרונות קמו מחקרים בנושא ושאף אחד ממחקרים אלו לא הגיע כלל למסקנה חד משמעית, וההשערות עד עכשיו, הם בקצה השני הקיצוני מ – "חד משמעיות".

באחת התגובות נכתב: "תראי, נכון. אין מחקרים מקיפים עם תשובות חד משמעיות, אז לפחות בואי נקח את ההשערות המעטות שיש, שנראה שיש להם אחיזה הגיונית ויציבה לחלוטין במציאות, ונעזר בהם בהתמודדות."

שאלתי מהיכן מגיעה השערה זו? זו שטוענת כי מחסור בדופמין הוא הגורם להפרעת קשב וריכוז. אם לעולם לא הייתה קיימת בדיקת דם שמאשרת בין כמות דופמין וקשב וריכוז כיצד ניתן לדעת שזה הגורם. והתשובה הייתה פשוטה, ונכונה. תשובה שלא רצתה אותי בכלל, אבל עדיין הייתה נכונה.

וזו התשובה: בריטלין ובחבריו, מתחריו, דומיו וכו' יש לרוב כמות רבה של דופמין (ואני מוסיפה – לא רק דופמין אבל חלק מכריע מהחומר בכדור הוא דופמין).
וישנו כאן היגיון בריא. כאשר נוטלים את הכדור נצפה מיד שיפור בריכוז, קליטת מידע, יכולת דחיית סיפוקים, רוגע, ושקט במחשבות. ועל כן – המסקנה ברורה כשמש – הכדור מוסיף דופמין ופותר את הבעיה ולכן חוסר בדופמין הוא שיצר אותה.

כאחת שמאוד מעניין אותה מה נכנס אל תוך המוח שלה – העליתי שאלות לא קלות:

מי אמר שזה המחסור בדופמין, שגורם להפרעה? אולי קיימת בכלל בעיה בהעברתו בין התאים במוח? אולי זהו בכלל עודף דופמין והצפה? 

ואם אכן מדובר במחסור דופמין? מי אמר שזהו נתון מולד? אולי מקור הבעיה בתזונה לא מותאמת אישית? אולי אלו יחסים בינאישיים בין הורה לילד היוצרים את המחסור בדופמין שיוצר את הפרעת קשב וריכוז? אולי טראומות מהילדות? אולי סביבה לא נכונה?

הערת אגב: הסביבה שלנו, עם הזמן הבנתי זאת, היא גורם משמעותי, אפילו בפרט השולי של כיצד מאורגן החדר של הילד.

וכאן רק התחיל תהליך החקירה ושאלת השאלות אצלי בנושא.

כאן התחיל והסתיים…

אין שום מחקר חד משמעי, המון השערות, המון דעות שונות, וקל מאוד ללכת לאיבוד כשרוצים רק להתחיל ולהבין בתחום. אפילו הבנה בסיסית. לא פלא, שאנשים נוטלים ריטלין ודומיו – שחלקם רואים בו סם, או נותנים אותו אותו לילד שלהם בלי ממש להבין – לכל היותר הם מסתפקים בפוסט סקר באחת הקבוצות בפייסבוק ובו מעלים את השאלה שכנראה נשאלה יותר מכל שאלה אחרת בהיסטוריה (פרט לשאלה אם יש אלוהים) – "האם אתם חושבים שנכון לתת לילד ריטלין"?

כי אין מה לעשות. נטילת הכדור היא צעד נדרש במקרים לא מעטים בשל אלף ואחת אילוצים שקצרה היריעה מלהכיל. רבים מהאילוצים קשורים בצורך להתאמה לסביבה, אך ולא רק. לעיתים, השפעתה של הפרעת קשב וריכוז עמוקה כ"כ עד שהיא גורמת לחוסר שקט נפשי וזאת ללא קשר כלל  לשיקולים של תקשורת חברתית, התנהגות בבית הספר והצלחה בלימודים.

מדוע המילה "אובחנתי" נכנסת למרכאות אצלי?

קבעתי סופית תור לנוירולוגית שהיא במקרה גם פסיכיאטרית. מילאתי שאלון, "אובחנתי".

מצטערת – כאן כבר יש מקום למרכאות – שאלון קצר או ארוך, שמאתר מחסור בחומר חשוב בגוף הוא לא אבחון, הוא השערה. וזה בסדר, כל עוד זה מה שיש. וזה באמת מה שיש. אבל אבחון נשמע לי גדול מידי, מכבד מידי.
מכבד מידי משום שעל סמך ה "אבחון" הזה הורים בטוחים שהם יודעים מה מצב הילד שלהם.

כשרואים גידול בגוף בצילום אולטרסאונד, יש אבחון. כשרואים רמת סוכר גבוהה בדם, יש אבחון. כשרואים שבר בצלע, יש אבחון. אבחון הרי אמור להיות אבחנה במשהו קיים. לא?

התשובה של המומחים בפורום הייתה שלא, אבחון בנושא נפשי הוא לא חד משמעי.
להלן אחת התשובות שקיבלתי: " כשמישהו מאובחן עם דיכאון, יש בדיקת דם? לא. אבל הוא עדיין מאובחן. וזה נכון בנוגע להמון תופעות נפשיות ורגשיות אחרות."

אני מסכימה עם טענה זו. הבעיה שלי איתה הייתה שאני הנחתי, הסקתי בטעות, שידוע בוודאות מוכחת כי בעיית קשב וריכוז היא פיזית נטו בצורה חד משמעית. כשהסתבר לי שלא, הבנתי כאמור שאין כאן אבחון רפואי טהור  (כגון שבר שרואים בצילום).
כלומר, הסתבר לי מהדיונים בפורום, שהאבחון של הפרעת קשב וריכוז הוא יותר מקביל לאבחון רגשי/נפשי. ישנה רק השערה כללית מה המחסור הפיזי שגורם לה.

לאחר ה"אבחון" קבלתי מרשם לריטלין.
אך עדיין חששתי להשתמש בו והנחתי את המרשם בצד.

את הבנת הגורמים, התופעות, תסמינים, מה כן ניתן למנוע באופן טבעי, מה לא ניתן למנוע באופן טבעי, זה כן סם? זה לא סם?יהיו לזה השפעות לטווח הארוך כך שיום אחד אתחרט על זה? לא יהיו?הכדור גורם לנזק מוח? ואולי במשקל המאזניים יתגלה כי התופעות השליליות מצריכת הכדור נמוכות מהיתרונות והשקט שמביא הכדור בטווח הקצר? הרי הכל זה יתרון מול חחיסרון…. את כל אלו בטלתי בראשי. בצעתי MUTE.

למי יש זמן לזה? בתוך כל שגרת החיים העמוסה כ"כ…
אך לבסוף נכנעתי וניסיתי. אתם מוזמנים לקרא בחלק האחרון מה דעתי עם צריכת ריטלין? בעד או נגד? גם למבוגרים וגם עבור ילדים.

לחלקו השלישי והאחרון של פוסט זה הקלידו על הקישור >