לקויות למידה

אז הסיפור הוא כזה, אני מומחית לאסטרטגיות למידה, אני מומחית בהבנת המערכות השונות של המוח, אני בעלת הבנה עמוקה ביותר בקשר בין המערכות "הפדגוגיות" במוח לבין המערכות "הרגשיות",  קרוב ל21 שנים נטו (26 ברוטו) שבהם אני מלווה ילדים, נערים וסטודנטים שמגיעים אלי עם קשיים אדירים, ויוצאים לאחר תהליך, כאשר הם מצליחים בלימודים אך הרבה מעבר לכך, בטוחים בעצמם ולכן גם שואפים להשיג יותר בחייהם.

אבל הנה מה אני לא מומחית בו – אני לא מומחית בלקויות למידה.
יש כל מיני הגדרות למה הן השמות ללקות למידה לפי הקושי שהילד חווה.

אני לא מבינה בהגדרות האלו, משתי סיבות:

1. אסטרטגיות למידה נועדו בדיוק עבור זה – על מנת לעקוף את הקושי שיוצרת לקות הלמידה. היות ואני אדם מאוד של "תכלס" אז למה משנה לדעת מהי לקות הלמידה? למה להתעמק כ"כ (אלא רק לצורך קבלת הקלות במבחנים ואני בעד כאשר אכן יש קושי) בהגדרות?
2. 90 אחוז מהתלמידים שהגיעו ומגיעים אלי לאורך השנים – אין להם לקות למידה.

והנה האמת – לא ידעתי זאת. באמת.
היות ואני לא מבינה בלקות למידה, והיות ואת רוב שיטות העבודה איתן אני עובדת יצרתי בעצמי, אין לי הבנה בכך, אני רק יודעת איך נראית המציאות, באים אלי המון תלמידים (ילדים, נערים ומבוגרים) בעקבות המלצות, כי יודעים שאני עובדת עם אסטרטגיות למידה שמאוד עוזרות, אומרים לי שיש לקות למידה, אני יודעת שקוסמת אני לא! ובכל זאת תוך שלושה ארבעה חודשים אין כל קושי!

ובפועל 99.999 אחוז מהם חווים שיפור ענק!
רובם מגיעים מנכשלים למצוינות. אין לי הסבר לזה היות וכאמור, אני לא מבינה בלקויות למידה.
לכן באיזשהו שלב בדרכי המקצועית אזרתי את האומץ לומר "אין צורך להעביר לי אבחונים דידקטיים ופסיכודידקטיים" לא מעניין אותי מהי ההגדרה של הקושי שחווה מי שמגיע אלי. לא מעניין אותי מה השם של הלקות. אני אראה מה הקושי זמן אמת ואתאים אליו את האסטרטגיות.

היות ואני סטודנטית נצחית, וכל מה שקשור למוח שלנו וליכולת שלנו לנהל אותו (ולא שהוא ינהל אותנו)- בקורס  שבו למדתי לפני  4 שנים שמעתי הרצאה של מומחית בינלאומית שאמרה את המשפט הבא "אם תיווך קצר של חודש עד שלושה חודשים פותר את כל הקושי, אין לקות למידה ואין קושי, הלומד היה פשוט צריך תיווך אל החומר הנלמד בצורה הנכונה לו".

ואז נפל לי האסימון, ל 95 אחוז מאלפי התלמידים שעברו דרכי לאורך השנים, אין לקות למידה.
הם צריכים אסטרטגיות, הם צריכים תיווך, אם הם עם הפרעות קשב וריכוז צריך לומר זאת כמו שזה – לעיתים מי שיש לו הפרעות קשב וריכוז צריך ליווי ותיווך צמוד, אבל לא הייתה להם לקות למידה.

אז רגע לפני שאני ממשיכה לנושא  חשוב מאוד שבא לי לספר עליו, שימו סימן שאלה על לקות הלמידה שלכם או של ילדיכם.
תשקלו שמה שאתם צריכים זה כלים ללמידה.

מה עוד חשוב לי לומר?

2 דברים למעשה:

1. עוברים לי בראש כמה ילדים ספורים שאכן הייתה להם לקות למידה, אין שום ספק לגבי כך. אחד עם לקות למידה בעיבוד חזותי, מה שהקשה מאוד על הקריאה, ושניים עם לקות שפתית משמעותית עד כי ההמלצה הייתה לקבל אחוזי נכות מביטוח לאומי. (המלצה של קלינאית תקשורת, של פסיכולוגית ושלי), אני בטוחה שהיו יותר ילדים שבאמת הייתה להם לקות למידה, אך אלו עוברים לי כרגע בראש.
אני לא חושבת שהמצב פתיר עבורם, גם עם כל האסטרטגיות בעולם, הם יחוו קושי, כאשר הם יתבגרו הקושי יהיה שולי, אבל הוא יהיה קיים.
ולמה אני מספרת על זה? כי לילדים האלו אני הכי פחות דואגת.

הראשון, מנהיג מלידה, ילד גאון קטן, חכם, פיקח, קולט מצבים באופן בלתי ניתן לתיאור. הצלחה רבה מחכה לו בחיים, אז יש לקות למידה בקריאה – אז מה? הוא מקבל מאיות בחשבון, הוא מקבל הקלות, ועם כל אסטרטגיות הלמידה שלמד אצלי גם הקריאה שלו השתפרה באופן בלתי ניתן לתיאור, למושלם, היא כנראה  לא תגיע.
זה לא מונע ממנו לקבל מאיית בהיסטוריה, בתנ"כ באנגלית ובכל מקצוע אחר.

יש דרכים לעקוף לקות למידה, בהם היא אכן קיימת, ואציין זאת שוב, בעיני כמות עצומה של אבחונים עם  לקות למידה הם אבחונים שגויים.

2. המוח שלנו בנוי ככה שהמערכת הרגשית צריכה להיות רגועה על מנת שהמערכות האחרות יפעלו בצורה טובה. מערכות הקשב, מערכות השפה, מערכת העיבוד חזותי ושמיעתי ועוד, לעיתים טיפול רגשי משפר תהליכים ופתאום כמו קסם נעלמת "לקות הלמידה" (אם היא נעלמה היא מעולם לא הייתה).

לכן, היות ותוכן זה שאני כותבת עכשיו  נכתב לאחר ה 7 באוקטובר, חשוב לי לומר שלדעתי לרובינו ייקח זמן לחזור לעצמינו, וייתכן אף שלעולם זה לא יקרה, שיש מי שחווה טראומה (גם אם המלחמה לא נגעה בו באופן אישי) ותהליכי למידה ידרשו קצת יותר מאמץ בשל פעילות יותר חזקה של המוח בחלק הרגשי (שלוקח את הכוח של המוח לבצע תהליכים קוגנטיביים). היו סלחנים לעצמכם, ולילדים, תהליכי מדיטציה והרגעה לפני למידה בהחלט יכולים לעזור.