זהו חלקו השני של הפוסט, חלקו הראשון נמצא בקישור זה.

זה קרה אצלי אחרי שנים רבות כבר במקצוע, אלפי תלמידים עברו דרכי – כאלו שהם עם לקויות למידה, שיש מי שניבאו להם שלא יצליחו לעולם לקרא ולכתוב בצורה מושלמת – ובכל זאת, הם כבר בני שלושים + מנהלים קריירה מצליחה ובטח ובטח יודעים קרא וכתוב.

כאשר התחלתי ללמד, הייתי בת 14, מי שמעניין אותו – לכו ללשונית "הסיפור שלי" הוא מעניין ונותן כוחות למי שמאמין בטעות כי לקות למידה או הפרעות קשב הם מכשול בחיים (הם לא).

שם תגלו כי בתחילת דרכי כבר התוצאות היו מדהימות, רק שאז השתמשתי באסטרטגיות למידה, מבלי לדעת שזה מה שאני עושה.

בהמשך הדרך, לאחר מחקר אינסופי שנמשך עד עכשיו – למדתי כל מה שניתן על מבנה המוח ותפקודו – למדתי כי המוח זו מכונה וישות בתוכנו שאם אנו רוצים להצליח עלינו ללמוד איך להפעיל אותה.

ובכל זאת – ההבנה כי לעולם לא ניתן להפריד את הצד הרגשי מהצד הפדגוגי הגיעה רק באמצע הדרך (לפני כ 12 שנים).

טכניקות להרגעת הגוף, כלים אימוניים להתמודד עם "כישלונות" ואתגרים, כלים תודעתיים להעלאת הביטחון העצמי, כל אלו -כך הבנתי, חייבים להיות חלק מכלי העבודה של מורה להוראה מתקנת.

אבל, התגלית הגדולה מבחינתי הייתה כאשר הגעתי לפגישה אצל כירופרקט – לטיפול ביציבות העמוד שדרה. טיפול עבורי.
שם למדתי גם כי כירופרקט הוא הכתובת לא רק לבעיות פיזיות אלא לשחרור רגשות שליליים. למה? כי עמוד השדרה הוא חלק מהותי ממערכת העצבים, ורגשות שליליים ממוקמים במערכת העצבים.

באחת הפגישות הכירופרקט לימד אותי טכניקה לנשימות שמרגיעות את מערכת העצבים. בטכניקה, צריך להיות מרווח נכון בין שאיפה ולנשיפה – שזה לא חדש עבור רובינו, כך אני מניחה, אך החדש עבורי היה לא רק המרווח הנכון שעליו מלמדים באותה שיטה בין נשימה לשאיפה, אלא המרווח הנכון והמקצב הנכון בין המקומות השונים אליהם אנו מכוונים את האוויר הנכנס בעת השאיפה.

כלומר, עלינו לשים לב כי בעת תרגיל אחד שואפים את האוויר לכמה מקומות שונים בגוף (לפחות 2), ומרווחים בזמן קבוע וידוע את הזמן שעובר בין השאיפה לאזור מספר 1, לבין לאחר מכן לאזור מספר 2.

זה היה הסבר מהיר, כזה שהגיע בסוף הטיפול – משהו שהמטפל מאוד רצה להדריך אותי למרות שכבר היו אנשים בחוץ שמחכים, ולמרות שהסבר זה לא היה בתכנון לפגישה זו.

חיוך גדול עלה על פני. לעיתים, כאשר משהו מוזר לנו מידי אנו מחייכים או צוחקים.
ככה פירש המטפל את הצחוק שלי ולכן ענה: "את חושבת אולי שזה מוזר, אבל זה הכי הגיוני אם מבינים איך עובד המוח ומערכת העצבים".

אמרתי לו שזה כלל לא מוזר לי, הודאתי לו ויצאתי.

זה באמת לא היה מוזר לי, ההיפך, הכל היה מאוד מאוד הגיוני ולא חדש לי כלל למרות שעל טכניקת נשימות זו לא שמעתי מעולם.

זה היה מוכר לי כי שנים על גבי שנים אני מלמדת בקורסי אסטרטגיות למידה שלי על טכניקה שאני יצרתי ורק אני מלמדת והיא נקראת "טכניקת הרווחים באסטרטגיות למידה". 

למדתי מתוך ניסיון עתיר שנים, כי יש דרך נכונה במקצבי זמן מדויקים להכניס ידע למוח.

ואם נכניס כמה חלקי ידע, באותה שעת לימוד, בקצב מדויק וידוע ומסודר לפי היגיון השיטה, למוח קל יותר באופן משמעותי "לספוג" ידע חדש, להסכים לקבל אותו, ולשמור את הידע החדש אצלו.

ומאז אותה פגישה אני מגלה עד כמה העולם לשינוי תודעתי, להתפתחות, צמיחה, התמודדות עם אתגרים, זהה לעולם אסטרטגיות הלמידה.

מאז, כל שיטה שאני לומדת בתחום האימון אישי ונוירופידבק, אני שואלת את עצמי איך אפשר את אותה השיטה להפעיל על הטעמת ידע במוח, כלומר איך שיטה להעלאת ביטחון עצמי אני יכולה לשכפל כשיטה ללמידה לוח הכפל, לדוגמה.

זה מצד אחד הדהים אותי, ומצד שני, כמה שזה הגיוני!

הרי אני תמיד אומרת כי למידה היא חד משמעית יצירת נוירונים ויצירת הקשרים והחיבורים ביניהם במוח.

ואם המצב הרגשי שלנו נובע מתוך מערכות נוירולוגית במוח, ואם התוצאות של הלמידה שלנו הם תוצאות של מצב נוירולוגי – טבעי שמיקסום התוצאות שני היבטים ייתכן באמצעות טכניקות דומות להשפעה על המוח מבחינה נוירולוגית.

אז גם אתמול זה קרה, הקשבתי לפודקאסט של מל רובינס מופלאה!!!!!

מל רובינס היא אחת מנשות ההעצמה שהן השראה עבורי וכל פרק פודקאסט שלה אני מיד דואגת להקשיב.

בפודקאסט של אתמול היא דיברה על שיטה להשפעה נוירולוגית על המוח לשם יצירת מציאות.

אחת הטכניקות שהיא מלמדת שם –  היא טכניקה שאני מאז מתמיד(מגיל 14) משתמשת בה רק בתחום של אסטרטגיות למידה.
בואו נבין איך טכניקה ליצירת מציאות כמו בית חדש, היא גם טכניקה להטעמת ידע חדש כמו למשל: כתיבת טקסט טיעון – נושא שלומדים בכיתה ה'.
הטכניקה בעולם אסטרטגיות הלמידה נקראת: טכניקת הפרדת המיומנויות.


מוזמנים לעבור למאמר הבא בקישור זה – ונלמד על טכניקה  > >